כתיב במגילת רות (ד, ו) ויאמר הגאל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי, ופי' רש"י נחלתי זרעי כמו נחלת ה' בנים לתת פגם בזרעי שנאמר לא יבא עמוני ומואבי וטעה בעמוני ולא עמונית עכ"ל. וידועים דברי הגרי"ז בחידושיו על התורה שהקשה דלמה תלה הדבר בזרעו, והלא אסורה היא לו באיסור לאו כיון דלא ידע הדרשא דעמוני ולא עמונית. ותירץ שם ע"פ הגמ' ביבמות עו: דאיתא התם א"ל דואג האדומי עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו מ"ט דקאתי מרות המואביה א"ל אבנר תנינא

A couple of years ago I wrote about the danger of good translations, which lull the reader into an unquestioning sense of security with...