פירוש שאלת הבן הרשע

איתא בהגדה רשע מה הוא אומר מה העבודה הזאת לכם לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר ואף אתה הקהה את שניו ואמור לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים לי ולא לו אילו היה שם לא היה נגאל. והקושיות ידועות. חדא, דאי משום לכם הא גבי חכם נמי אמר אתכם. ועוד דקרא דבעבור זה לאו גבי רשע כתיב אלא גבי שאינו יודע לשאול, וגבי רשע כתיב ואמרתם זבח פסח הוא לה', והוי עירוב פרשיות. ועוד דמפשטי דקראי לא נראה כלל דמיירי ברשע וגם לחז"ל לאו ברשע מיירי דהנה כתיב בסיפא שם ויקד העם וישתחוו ופי' רש"י ע"פ המכילתא ויקד העם על בשורת הגאולה וביאת הארץ ובשורת הבנים שיהיו להם, ואם בבנים רשעים מיירי לא היה זמן להודאה אלא לקריעה. ועוד דמה תכלית אמרנו לו זה, האם רק להרחיקו יותר, וא"ת דהוא משום דע מה שתשיב לאפיקורוס הא אמר ר' יוחנן בסנהדרין לח: ל"ש אלא אפיקורוס עובד כוכבים אבל אפיקורוס ישראל כ"ש דפקר טפי, ולא היה לנו להשיבו כלל. ועוד מאי משמע דהקהה את שניו היינו לומר לו כזה, ומה פירוש הקהה את שניו.

וכמו שכתבנו בכמה מקומות אחרים, מדרכי חז"ל לתלות גילוייהם בעומק פשוטו של מקרא במילה אחת כאילו היא המכרעת את הכל או ע"י אחד מדרכי הדרשות האחרים כגון יתור או גז"ש, וכשנעיין בדבר נראה שדבריהם מיוסדים על אדני פז דיוק פשוטו של מקרא. דמה שדייקו הוא מלשון מה העבודה הזאת לכם, שמאמר מה זה לך הוראתו איזו תועלת מגיעה לך ממה שאתה עושה דבר זה, כמו מה לך פה אליהו ומה האבנים האלה לכם וכדו' שהכוונה בכלם מה צורך או תועלת בזה והוא כמו למה לי כמו שאמר עשו למה זה לי בכורה. נמצא ששאלת הבן היא מה תועלת יש בעבודה זאת. (ובאמת שאלתו מובנת מאוד, כי בפשוטו של מקרא שם נראה שהיה להם לתת את הדם על המזוזות ועל המשקוף אפי' בפסח דורות, ואז מובן למה שאל כן, דלדורות אין משחית ואין מכת בכורות שיצטרכו לנתינת דם בכדי שהקב"ה יפסח על הבית. ומה שאין עושים כן בפסח דורות כמבואר בפסחים, יש להאריך ואכ"מ.) ושאלה כזאת אודות תועלת העבודה יש בה באמת שורש הריסת הדת, דאנן קיימא לן שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, ואנו אין לנו אלא מצוותיו ית' ולא שכר ותועלת שיגיעו מהן. ובן זה השואל עדיין אינו רשע וכופר בפועל, דא"כ לא היה שואל כלום והיה בגדר הבן החמישי שאינו מגיע לסדר פסח כלל, רק זה העלם שואל לפי תומו מה זה לכם. ואנו חייבין לחנכו ולהשיבו דאף דבשאלתו לא התכוון לפריקת עול ולרשעות, מ"מ דרך זו היא דרך שאול תחתית, ואם לחשוב כל פעם מה תועלת יש במצוה זו הרי לא נעשה אפי' מקצת ממצוותיו ית' ח"ו כי לא נראה בזה תועלת. ומאן דס"ל הכי ודאי לא היה יוצא ממצרים, כי באמת מצד ההרווחה והתועלת לא היה עולה על הדעת לצאת, דחייבים לברוח ממלכות גדולה וחזקה, לנסוע במדבר מקום נחשים ועקרבים וארץ לא זרועה, ואז להתחיל ולבנות מחדש בארץ כנען, מקום בלי סדר וממשלה ששולטים שם ל"א מלכים כל אחד על עיר שלו ונלחמים זה בזה תמיד, ונמצאים בין מצרים לארץ חתים וגייסות באות והולכות כל שנה ושנה ומחריבים את הארץ, ואין שם לא נהרות ולא מקום מרחב לשדות התבואה, אלא ודאי אלה ששקלו את הדבר במאזני התועלת החליטו לא לצאת ונשארו במצרים, כדכתיב חמושים עלו וכפירושם ז"ל אחד מחמש או אחד מחמשים או אחד מחמש מאות וכמו שרוב היהודים לא שבו עם עזרא מבבל לארץ ישראל. וזוהי כוונתנו באמרנו לו שאילו היה שם לא היה נגאל דע"פ חשבון התועלת לא היה יוצא.

ואנו אומרים לו שלא כן חלקנו אנו בני יוצאי מצרים, כי בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, לא בעבור איזה דבר אחר אלא בעבור עבודה זאת עצמה יצאנו והיא היא התועלת הגדולה שבשבילה הוציאנו ממצרים וכמו שדרשו רז"ל בעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך שנראה באצבע ונאמר בעבור הדברים האלה עצמם יצאנו משם. ולא הוציא ה' רק אלה שהיה בטבעם לרדוף ולעשות מצוותיו והוא ענין לי שאיני שואל כל פעם מה תועלת יש במצוה זו, ולא לו לאותו השואל כן. והיינו מה שאמרו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, ר"ל שהוציא עצמו מכלל היוצאים ממצרים, ואז כפר בעיקר ופירושו כאן שהוא מפר ברית כדמבואר בספרא פר' בחוקותי ובסנהדרין לח: דכפירה בעיקר היינו הפרת ברית שאינו מעושי מצוותיו (ואפשר לפרשו גם על עיקר שכר ועונש).

(ומשום הכי השתמשו בהנך ב' קראי דלפום ריהטא עירוב פרשיות יש כאן, אלא דשאלת מה העבודה הזאת לכם אין בה רשעות במקרא דשם באמת יש לשאול כמש"כ לעיל, רק דשם התשובה היתה דעבודה זאת היא זכר למה שקרה פעם אף שהיום אין מכת בכורות, וכאן כוונתם לבן אחר ולשאלה מסוג אחר, רק דהשתמשו בלשונו של אותו בן לבן שגם הוא שואל מה תכלית עבודה זאת, אף דאין ענין שאלותם שוה, שהראשון שאל כדבעי ובתורת קושיא, וזה שואל בתורת מה תועלת יש בעבודה זאת ובכל עבודה.)

וכמו שאמרנו עלם זה ודאי לא הגיע עדיין למדרגה זאת, ואינו מבין שבשאלתו טמון שורש פורה ראש ולענה שסופו הפרת ברית. ואנו חייבים להראות לו שכן הוא, וזה ענין הקהה את שניו. דהנה אליהו אמר לישראל בהר הכרמל עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ה' האלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו, ותמוה הוא היאך היה אומר להם ואם הבעל לכו אחריו. וביאר באגרות חזו"א שכוונתו היתה להראות להם קצה הכפירה עד היכן מגעת כי לא היו מודעים לזה שבכל מעשה עבודה לבעל הם באמת כופרים בה' אלקי ישראל וכדי לברר זה ולהפחידם אמר להם כן. והוא לשון הקהה את שניו, דתנן בנגעים פרק ד משנה יא בהרת כחצי גריס ואין בה כלום נולדה בהרת כחצי גריס ובה שתי שערות הרי זו להחליט מפני שאמרו אם בהרת קדמה לשיער לבן טמא ואם שיער לבן קדם לבהרת טהור ואם ספק טמא ורבי יהושע קיהה ובפירוש המשניות שם כתב הרמב"ם פי' קיהה מניעת זה הדעת והריחוק ממנו והוא מאמרו תקהינה שיניו ונקרא ענין הבוסר בזה השם להיותו מרחיק האדם מלעיסה ואמרו מאי קיהה קיהה וטהר ר"ל הרחיק זה הדעת וטיהר את הספק עכ"ל ולפי דבריו למדנו שהקהה את שניו דהכא כוונתו שיבין מרירות מה שאמר ויתרחק ממנו כמי שמתרחקות שניו ולשונו כשהוא טועם את הבוסר המר, והוא ע"י מה שאומרים לו שהשואל שאלה כזאת לא היה נגאל ואז הוא נרתע לאחוריו ונמנע מלומר דבר זה. ובר"ש שם פי' בענין אחר וז"ל ומפרש ר״ת דגרסינן קהה בקו״ף מלשון מקהו אקהיית׳ דיבמות בפרק בית שמאי כלומר דקדק בשמועה עד אחריתה עכ"ל אך שניהם עולים בקנה אחד דלהר"ש יהיה פירוש הקהה את שניו תדקדק איתו עד סוף הדבר ותראה לו עד היכן דבריו מגיעין בכדי שימנע מלומר דבר כזה ולשון הקהה את שניו הוא ממה שהלימוד נקרא גירסא שהוא לועס את הדברים בפיו.

וא"ת דאם כן דהאי קרא לאו ברשע מיירי מנא להו לחז"ל בן רשע כזה, האם יש איזה סמך מן הכתובים לענין זה, י"ל דהוא מדברי מלאכי שאנו קוראים בהפטרה לשבת הגדול, דכתיב התםחזקו עלי דבריכם אמר ה' ואמרתם מה נדברנו עליך אמרתם שוא עבד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וכי הלכנו קדרנית מפני ה' צבאות ועתה אנחנו מאשרים זדים גם נבנו עשי רשעה גם בחנו אלקים וימלטו והוא ממש כדברי הבן הרשע דכשאמר להם מלאכי בשם ה' חזקו עלי דבריכם אמרו לו מה נדברנו עליך ותרגם יונתן מאי אסגינא למללא, ר"ל איזה דבר גדול ונורא אמרנו, כי לא כפרו בה' ולא סרבו לשמור מצוותיו רק שאמרו מה בצע כי שמרנו משמרתו דמצד התועלת אינו כדאי והם לא הרגישו שבזה טמונה כפירתם ורשעתם. והנה אמר שם בסוף הפרק הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם ופי' רש"י על בנים על ידי בנים יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו ודברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום וכן ולב בנים על אבותם כך שמעתי משמו של ר' מנחם עכ"ל והם הם דברי ההגדה דע"י שנדבר לו ונחנכנו באהבה ורצון לאחוז בדרכי המקום ימנע מרשעות וירתע לאחוריו, ובזכות זה נזכה לשמש צדקה ומרפא בבוא יום ה' עם ביאת גואל צקד בב"א.